Keren Berger

ברגר למדה בבית הספר לביטוי בימתי "הדרך" ומשחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. בעלת תואר ראשון בתיאטרון ותולדות האמנות בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. דוברת עברית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית. בשנת 2003, בזמן לימודיה, השתתפה בסרט טלוויזיה של אורי ענבר, "שתיקת הצופרים". עם סיום הלימודים, בשנת 2005, החלה לשחק בתיאטרון "יידישפיל". בשנת 2006 שיחקה בטלנובלה "ילדות רעות" בערוץ מוסיקה 24 שם גילמה את דמותה של בטי - זמרת וגיטריסטית לסביתהמתמודדת עם שאלות של זהות מינית. בשנת 2007 שיחקה בסדרה "אולי הפעם" ב-Yes. באותה שנה שיחקה בעונה השנייה של הטלנובלה "האלופה" בערוץ הוט 3. בשנת 2012 השתתפה ברגר בסדרת הדרמה "קטמנדו". סדרות נוספות שהשתתפה בהן היו "יחפים" ו"אדמה". ברגר הופיעה במחזות "מחילה", בעיבוד לתיאטרון של הרומן "סיפור פשוט" ובעיבוד לתיאטרון של "פרידות", ושיחקה בתפקיד ראשי בסרטו של איתן פוקס, "בננות" 2013. ברגר השתתפה בשני סרטי קולנוע עצמאיים שצולמו באותה עת: "אף פעם לא מאוחר מדי" של עדו פלו (2012) ו"2 בלילה" של רועי ורנר וירון ברובינסקי (2012). בראיון אמרה על צילומים אלה, כי "היו חוויה מאוד אינטנסיבית, על סף הסכיזופרנית... סיימנו לצלם בתל אביב את 2 בלילהבארבע לפנות בוקר, וב-12 בצהריים באו לקחת אותי לחיפה לצילומים של אף פעם לא מאוחר מדי. לא ישנתי במשך שלושה שבועות, זאת הייתה חוויית אקסטרים".

ברגר למדה בבית הספר לביטוי בימתי "הדרך" ומשחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. בעלת תואר ראשון בתיאטרון ותולדות האמנות בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. דוברת עברית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית. בשנת 2003, בזמן לימודיה, השתתפה בסרט טלוויזיה של אורי ענבר, "שתיקת הצופרים". עם סיום הלימודים, בשנת 2005, החלה לשחק בתיאטרון "יידישפיל". בשנת 2006 שיחקה בטלנובלה "ילדות רעות" בערוץ מוסיקה 24 שם גילמה את דמותה של בטי - זמרת וגיטריסטית לסביתהמתמודדת עם שאלות של זהות מינית. בשנת 2007 שיחקה בסדרה "אולי הפעם" ב-Yes. באותה שנה שיחקה בעונה השנייה של הטלנובלה "האלופה" בערוץ הוט 3. בשנת 2012 השתתפה ברגר בסדרת הדרמה "קטמנדו". סדרות נוספות שהשתתפה בהן היו "יחפים" ו"אדמה". ברגר הופיעה במחזות "מחילה", בעיבוד לתיאטרון של הרומן "סיפור פשוט" ובעיבוד לתיאטרון של "פרידות", ושיחקה בתפקיד ראשי בסרטו של איתן פוקס, "בננות" 2013. ברגר השתתפה בשני סרטי קולנוע עצמאיים שצולמו באותה עת: "אף פעם לא מאוחר מדי" של עדו פלו (2012) ו"2 בלילה" של רועי ורנר וירון ברובינסקי (2012). בראיון אמרה על צילומים אלה, כי "היו חוויה מאוד אינטנסיבית, על סף הסכיזופרנית... סיימנו לצלם בתל אביב את 2 בלילהבארבע לפנות בוקר, וב-12 בצהריים באו לקחת אותי לחיפה לצילומים של אף פעם לא מאוחר מדי. לא ישנתי במשך שלושה שבועות, זאת הייתה חוויית אקסטרים".